תשעת שלבי הריכוז - הציור השלישי: הפעם הראשונה שהחבל תופס

סדרת מאמרים | מאמר 3 מתוך 9 | זמן קריאה משוער: 8 דקות

זוכרים את הציור השני? ראש הפיל וראש הקוף התחילו להלבין מעט. הנזיר עדיין רץ מאחור, וכולם עדיין בורחים קדימה.

הציור השלישי מראה שינוי דרמטי הרבה יותר. לראשונה בסדרה, משהו מחבר בין הנזיר לבין הפיל: חבל. החבל שהנזיר החזיק בידו מאז הציור הראשון - סוף סוף תפס.

הפיל הסתובב אחורה. הקוף הסתובב אחורה. שניהם מסתכלים על הנזיר. בפעם הראשונה, הם מכירים בקיומו.

אבל יש עוד משהו בציור הזה. משהו חדש לגמרי שלא היה קודם: ארנב קטן מופיע על גב הפיל. למה הוא שם? מה הוא מסמל? נגיע לזה.

מה קרה בין הציור השני לשלישי?

בציור השני, הכוח שהניע את המתרגל היה כוח ההרהור - הוא חזר אל ההוראות שוב ושוב עד שהתחיל להפנים אותן.

בציור השלישי משהו התבסס. המתרגל כבר לא רק חושב על ההוראות - הוא זוכר אותן בזמן אמת. ברגע שתשומת הלב בורחת, הוא מזהה את זה ומחזיר אותה מיד. הכוח שמניע אותו כעת נקרא כוח המיינדפולנס/הזיכרון (Power of Mindfulness).

זה ההבדל בין מי שמכיר את הכללים של מכונית, לבין מי שבאמת יכול לנהוג. בציור השני עדיין למדנו. בציור השלישי התחלנו לנהוג.

החבל תופס - מה זה אומר בפועל?

הנקודה המרכזית בציור השלישי היא החבל. הנזיר מחזיק אותו מאז הציור הראשון - אבל רק עכשיו הוא הצליח לזרוק ולתפוס. כעת הקצה האחד של החבל בידו, והקצה השני כרוך סביב חדק הפיל.

זה לא סמל אסתטי. זה תיאור מדויק של מה שקורה במדיטציה בשלב הזה.

בשלב הראשון והשני, תשומת הלב הייתה בורחת, ואנחנו היינו מגלים את זה רק אחרי דקה, שתיים, חמש. "רגע, מתי בדיוק הפסקנו לשים לב לנשימה? לא זוכרים."

בשלב השלישי משהו השתנה: אנחנו מזהים מיד כשתשומת הלב בורחת. לא אחרי דקה. באותה שנייה. וזה בדיוק שמו של השלב השלישי - "החזרת הקשב" (Repeated Attention). היכולת להחזיר את תשומת הלב שוב ושוב, מיד, ברגע שהיא בורחת.

הפיל והקוף מסתובבים - רגע של היכרות

שימו לב לעוד פרט עדין: הפיל והקוף הסתובבו אחורה. בציורים הראשון והשני, הם ברחו קדימה, גבם לנזיר. הם אפילו לא ידעו שהוא קיים.

עכשיו, לראשונה, יש ביניהם קשר עין.

זה אחד הרגעים היפים במסע המדיטציה. לראשונה, אנחנו שמים לב על מה אנחנו חושבים. זו חשיבה עליונה - תשומת לב שמסתכלת על החשיבה עצמה.

הארנב - הסמל החדש והמפתיע

אם הסתכלנו טוב בציור, ראינו משהו שלא היה בציורים הקודמים: ארנב קטן יושב על גב הפיל.

הארנב הוא סמל מסורתי חשוב מאוד, והוא מופיע כאן בפעם הראשונה לא במקרה. הארנב מסמל רפיון עדין (Subtle Dullness) - מצב מדיטטיבי מטעה במיוחד.

הנה מה שקורה: בשלב השלישי, המתרגל מצליח סוף סוף להישאר עם הנשימה. יש שקט. יש יציבות. המחשבות כמעט ולא מפריעות. נראה כאילו הכל בסדר.

אבל משהו עדין עלול להתחיל לקרות - תשומת הלב מתחילה להיות קצת מעורפלת. לא ערה לגמרי. כמו רדיו שמנמנם. יש ריכוז - אבל הוא רפוי. יש מיקוד - אבל הוא חלש.

זו המלכודת הגדולה של שלב ההתקדמות. רבים מהמתרגלים עלולים לחשוב שהם השיגו רוגע אידיאלי, שהמצב הזה הוא מדיטציה עמוקה. "אני כל כך רגוע, כנראה שאני באמת מתקדם." הכל מרגיש טוב. למעשה, זו הסחת דעת מסוג חדש - טמטום עדין, תשומת לב ישנונית.

הארנב, לכן, הוא אזהרה. הוא אומר: "שימו לב. ברגע שהמחשבות נרגעות - ראו לאן הולך הריכוז שלכם. אם הוא מתחיל להתעמעם - זו לא התקדמות. זה שלב חדש שצריך להתגבר עליו."

חשוב לדעת: הארנב לא נעלם אחרי השלב הזה. הוא ילווה אותנו עד שלב 5, ורק בשלב 6 ייעלם לגמרי.

איך מזהים רפיון עדין?

שלוש שאלות פשוטות שאפשר לשאול את עצמנו בתרגול:

1. האם הנשימה ברורה וחדה, או שהיא "מרוחה"?

2. האם אנחנו ערים ורעננים, או שיש לנו תחושה קלה של נמנום?

3. האם יש לנו מוטיבציה לתרגל, או שאנחנו סתם "יושבים ומחכים"?

אם התשובה הראשונה לכל שאלה קרובה יותר לאמת - אנחנו בריכוז טוב. אם השנייה - ייתכן שהארנב התגנב לנו אל גב הפיל.

מה עדיין לא השתנה

למרות ההתקדמות המרשימה, שני דברים לא השתנו:

האש עדיין בוערת חזק - המאמץ הנדרש עדיין גדול. אנחנו עדיין צריכים לעבוד קשה כדי לשמור על הריכוז.

עץ הפירות עדיין מפתה - חמשת החושים עדיין יכולים להסיח את הדעת. הריכוז טוב, אבל עדיין שביר.

זה מזכיר לנו: אפילו בשלב השלישי, התרגול עדיין בשלבי ההתחלה. יש עוד שישה ציורים. הדרך עדיין ארוכה.

השלב הזה בחיים האמיתיים - איך זה מרגיש?

אם בציור השני ההתקדמות הייתה כמעט בלתי מורגשת, בציור השלישי היא כבר מורגשת - אבל באופן שונה ממה שרוב האנשים מצפים.

איך נדע שאנחנו בשלב השלישי?

אנחנו מזהים כמעט מיד כשתשומת הלב בורחת - לא אחרי דקה. אחרי שנייה או שתיים. ואנחנו מחזירים אותה בלי דרמה.

התרגול הפך לקצבי - תשומת הלב בורחת, חוזרת, בורחת, חוזרת. זה לא מפריע לנו יותר. זה הקצב.

יש תחושה של שקט ארוך יותר - לא דקות של שקט, אבל בהחלט כמה עשרות שניות שבהן באמת לא קורה כלום.

שימו לב למלכודת - אם השקט הזה מתחיל להרגיש כמו נמנום, אם המוטיבציה שלנו יורדת, אם אנחנו "אוהבים" את המצב יותר מדי - ייתכן שהארנב התגנב. ניקח נשימה עמוקה, נפקח את העיניים רגע, ונמשיך.

למה הציור הזה כל כך חשוב?

אם היינו צריכים לבחור ציור אחד מהתשעה שמסכם את כל מהות המדיטציה - זה היה הציור השלישי.

למה? כי כאן נולדת היכולת האמיתית. לא בציור הראשון, שבו רק התחלנו. לא בציור התשיעי, שבו הכל כבר אוטומטי. דווקא כאן, בשלב הקריטי הזה, מתגבשת המיומנות.

הציור השלישי מראה לנו שלושה דברים:

1. יש קשר בין הנזיר לתשומת הלב. החבל לא רק מחזיק את הפיל - הוא גם מלמד את הנזיר שהוא יכול להשפיע. זה רגע של כוח.

2. אנחנו שמים לב למה שאנחנו חושבים. זו אולי הפעם הראשונה שאנחנו שמים לב על מה אנחנו חושבים, ויכולים לשאול את עצמנו: האם המחשבה הזו טובה לנו? האם היא מועילה? האם בחרנו לחשוב אותה כרגע? עולם חדש לגמרי נפתח לפנינו.

3. גם במדיטציה עלולה להיות מלכודת. הארנב מזכיר: כל התקדמות מביאה איתה אתגר חדש. מה שעבד קודם, לא תמיד יספיק מעכשיו.

המתודה של Nowvigation והשלב השלישי

הציור השלישי הוא השלב שבו המתרגל מתחיל להבחין לעצמו, מבלי הנחייה של מישהו אחר, כמה זמן עבר מתחילת התרגול ומתי תשומת ליבו נדדה. הוא בעצם הופך לעצמאי בתרגול. זהו שלב קריטי, ובדיוק כאן מנגנון האגודל של Nowvigation הופך לכלי מדויק במיוחד. למה?

כי הארנב הוא מלכודת שכל מתרגל נתקל בה. הזזת האגודל בהתאם לנשימה מבטיחה לנו שלא ניפול אליה. בשלב הזה, חלק מהמתרגלים עלולים לכעוס על הצורך להזיז את האגודל, ולהרגיש שזה מפריע לשקט ולשלווה. אבל לאור המלכודת של הארנב, אפשר להסתכל כעת באור אחר לגמרי על ההנחיה הזו - אין יותר מקום להסתתר מאחורי "הרגשה טובה" שמסווה נמנום.

המטרה של Nowvigation היא למנוע מאיתנו את מלכודת הארנב. לאחר שנגיע לשלב 6, נוכל בקלות לוותר על הזזת האגודל בהתאם לנשימה.

שלוש נקודות לקחת הביתה

1. בשלב השלישי, אנחנו מתחילים לשים לב על מה אנחנו חושבים. שלב חדש מתחיל - שלב שבו אנחנו מקבלים הזדמנות להחליט ולבחון על מה אנחנו חושבים.

2. רפיון עדין הוא האויב השקט - מלכודת הארנב. ברגע שהמחשבות נרגעות, שימו לב שהערנות לא נרדמת איתן. שקט לא שווה לריכוז.

3. ההתקדמות נמדדת ביכולת לחזור, לא ביכולת להישאר. אף מתרגל, גם בשלבים מתקדמים, לא נשאר עם תשומת הלב לנצח. ההבדל הוא כמה מהר הוא חוזר - וכמה הוא מוכן להמשיך ולתרגל זאת.

המאמר הבא בסדרה יעסוק בציור הרביעי - כשהפיל והקוף הופכים לצייתנים לראשונה, והארנב הקטן מסרב לעזוב.

לקריאה נוספת: בספר "Pointing Out the Great Way" מאת דן בראון, הוצאת Wisdom Publications, ניתן למצוא תיאור מפורט של תשעת השלבים על פי כתביו של ג'ה צונגקאפה.

רוצים להתחיל לתרגל ריכוז עם משוב בזמן אמת ולזהות את השלב שאתם בו? הורידו את Nowvigation והתחילו את המסע שלכם.

חזרה למאמרים