תשעת שלבי הריכוז - המפה העתיקה שמלמדת אותנו לשלוט במוח שלנו לבד

סדרת מאמרים | מאמר 1 מתוך 9 | זמן קריאה משוער: 7 דקות

רובנו למדנו מדיטציה עם מישהו שמנחה אותנו - קול בהקלטה, מוסיקה מרגיעה, אפליקציה שאומרת לנו מה לעשות. זה נעים. אבל יש בעיה אחת: ברגע שההנחיה נגמרת - הפיל חוזר לרוץ. אנחנו צריכים ללמוד לשלוט בפיל שלנו - בעוד שכרגע כנראה אפליקציה או מנחה כלשהו הם שמנחים אותנו. הציורים העתיקים האלה, בני 1,500 שנה, מראים בדיוק איך עושים את זה.

על הסדרה הזו

לפניכם המאמר הראשון בסדרה על מערכת הציורים הבודהיסטיים העתיקים המכונה "נתיב הפיל" - הפילוסופיה היא בת 1500 שנה, ננסה לפרק ולפשט אותה לשפה יומיומית פשוטה.

הסדרה מתאימה גם למי שרק מתחיל להתעניין במדיטציה, וגם למתרגלים ותיקים שרוצים להבין מה בעצם קורה בתרגול.

מבוא - תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים

לפני כ-1,500 שנה, בסביבות המאה ה-4 לספירה, חיבר הנזיר הבודהיסטי הגדול אסנגה (Asanga) את תורת ה"שמאתהא" - תורת ריכוז המוח. לאחר מכן, בסביבות המאה ה-11 עד ה-12, גיבש המורה הטיבטי הגדול ג'ה צונגקאפה (Je Tsongkapa) את הדברים לכדי מפה שלמה של תשעה שלבים. ואת המפה הזו - מישהו גאוני החליט לצייר.

הציורים שנראים כאן הם פרי עיבוד מודרני של ציורי הקיר הטיבטיים המסורתיים, המכונים "תנגקה" - ציורים קדושים על בד שנוצרו להוראה ולתרגול. הציורים המקוריים, שנוצרו כנראה לראשונה כציורי קיר במנזרים בסביבות המאה ה-19, ממחישים את תשעת שלבי ה"שמאתהא" - המסע של המתרגל לקראת מוח שקט ומרוכז.

כאן ב-Nowvigation, שמרנו על הנזיר ועל רוב הסמלים המקוריים - אבל השתמשנו בשיטת ציור פשוטה מאד, והפכנו את הציורים לנקיים ומונגשים יותר. לא כדי להחליף את המקור, אלא כדי לפתוח דלת. מי שמתעניין מוזמן תמיד לצלול למקורות המצוינים בסוף המאמר.

הציור הראשון - כשהמוח שלנו רץ קדימה ואנחנו רצים אחריו

בציור הראשון נראים שלושה: נזיר, פיל וקוף. הנזיר מאחור. הפיל באמצע. והקוף לפניהם - מאלץ את כולם לרוץ ולהדביק את הקצב המהיר.

זה אנחנו ביום רגיל.

בואו נסתכל מה כל דמות מסמלת:

הפיל - המוח שלנו

הפיל הוא המוח - התודעה שלנו בצורתה הכי גולמית. ולמה דווקא פיל? כי הפיל הוא אחד מבעלי החיים החזקים ביותר בטבע. אם הוא פרוע - הוא מסוכן לכולם סביבו. אם הוא מאולף - הוא מסוגל לבצע כל משימה שיבקשו ממנו, קשה ככל שתהיה.

המוח שלנו בדיוק כך. מוח לא מאולף פוגע - בנו ובאחרים. כל הסבל שאנחנו חווים, על פי התפיסה הבודהיסטית, נגרם מהמוח הבלתי-מאולף. מוח מאולף לעומת זאת - אין גבול למה שהוא יכול להשיג.

ישנה נקודה נוספת שכדאי לשים לב אליה: טביעת הרגל של הפיל היא הגדולה ביותר בממלכת החי. כך גם השפעת המוח שלנו על חיינו. כל מה שאנחנו עושים, אומרים, מרגישים - הכל מגיע קודם כל מהמוח. הגוף והדיבור הם רק השליחים שלו.

בציור הראשון הפיל כהה. הצבע הכהה מסמל את ה"כבדות" של המוח - עצלות, ערפול, דשדוש. לא שהמוח שלנו רע. הוא פשוט לא מאולף עדיין.

הקוף - המחשבות שלנו

הקוף כהה אף הוא, ומוביל את הפיל. זה לא מקרי. הקוף מסמל את המחשבות הבלתי-פוסקות - את הקפיצות הרגשיות, הדיבורים הפנימיים, הדאגות, הסחות הדעת.

האם שמתם לב שלפעמים אנחנו לא "מחליטים" לדאוג? הדאגה פשוט מתחילה, ומושכת אחריה את המוח כולו. זה הקוף שמוביל את הפיל. המחשבות מנהיגות את התודעה, לא להפך.

כאן טמון אחד המסרים העמוקים ביותר שהבודהה אמר: "אני אינני המחשבות שלי."

הציור ממחיש את זה בצורה מבריקה: יש כאן שלוש ישויות נפרדות - הנזיר, שהוא אנחנו המתבוננים; הפיל, שהוא התודעה; והקוף, שהוא המחשבות. אם שלושתם נפרדים - אז שליטה במחשבות אפשרית, ואנחנו לא חייבים להיגרר אחרי כל מחשבה שעולה. יש מרחק אפשרי. ומרחק הוא החירות.

הנזיר - המתרגל

הנזיר הוא אנחנו. ובשלב הראשון - הוא מאחור. הוא רץ, הוא מנסה, אבל הפיל כבר הרחיק לכת ולא ממש מקשיב.

כל מי שניסה לשבת לנשום דקה, וגילה שתוך 10 שניות הוא כבר חושב על הקניות של מחר - מכיר את הנזיר הזה מקרוב.

בידי הנזיר שני כלים:

החבל - מסמל זיכרון ומיינדפולנס. היכולת לזכור שאנחנו אמורים להיות כאן, עכשיו, על הנשימה. לא ביקורת עצמית, לא דרמה - פשוט לזכור.

קשר הלולאה בחבל מסמל ערנות. לא רק "לזכור" אלא גם לשים לב: מה קורה עכשיו? לאן המוח הלך?

שני הכלים האלה - זיכרון וערנות - הם הבסיס של כל מדיטציה. הם לא כישרון שיש לנו או שאין לנו. הם שרירים שמתחזקים עם אימון קשב עקבי. בדיוק כפי שאנו מתרגלים באפליקציה עם עקרון האגודל - הרעיון הוא לא לחכות שהמוח יירגע מעצמו, אלא לתת לו כלי מדיד ופרקטי לאימון.

הערה: בציור המקורי מופיע בידו של הנזיר וו. בגרסה המודרנית שלנו בחרנו להשתמש בלולאת הקשר אשר נמצאת בחבל לשם הפשטת הציור ומיקוד המסר. מי שמעוניין לראות את הפרטים המלאים מוזמן לעיין בציור המקורי.

האש - האנרגיה שלנו

בצד שמאל של הציור בוערת מדורה. האש מסמלת את המאמץ ואת ההתלהבות מהתרגול - הרצון האמיתי להשתנות שבלעדיו לא מתחיל שום מסע.

כדאי לשים לב לפרט קטן אבל משמעותי: לאורך תשעת הציורים, האש הולכת ודועכת. לא כי הדבר הופך לפחות חשוב, אלא כי המאמץ הנדרש פוחת. בתחילה צריך להתאמץ מאוד כדי לשמור על ריכוז. בסוף הדרך - הדברים קורים מעצמם, באופן טבעי.

עץ הפירות והפרחים - חמשת החושים שלנו

בצד ימין עומד עץ עמוס פירות. מתחתיו פרחים. יפה, נכון? כן - וזו בדיוק הבעיה.

העץ עם הפירות, הפרחים שמתחתיו, ובמקורות גם אובייקטים נוספים כמו בד, חלזון בושם וצלצלים - כל אלה מסמלים את חמשת החושים וכל מה שהם מציעים: ריח, טעם, מגע, שמיעה, ראייה. הסחות הדעת היפות של החיים. בשלב הראשון של התרגול, כל דבר קטן מסיח אותנו - רעש מבחוץ, כאב קטן בברך, ריח מהמטבח.

זו לא חולשה. זה פשוט המצב ההתחלתי. כולנו שם בהתחלה.

מה שמייחד את הציור הזה

אמרנו "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים" - ובציור הזה זה נכון במיוחד.

כל הפסיכולוגיה של המדיטציה מתוארת כאן בסצנה אחת פשוטה: נזיר רודף אחרי פיל שקוף מוביל אותו. אין צורך בתיאוריות מורכבות. הציור אומר הכל.

ומה שמרגש במיוחד - הציור לא שופט. הנזיר לא נכשל. הוא פשוט בתחילת הדרך. ויש עוד שמונה ציורים.

בציורים הבאים נראה כיצד הפיל הולך ונהיה לבן בהדרגה, הקוף קטן יותר עד שנעלם לגמרי, והנזיר - שבתחילה רץ מאחור - הולך לאט לפניהם, ובסוף רוכב.

מדיטציה מודרכת לעומת מדיטציה עצמאית - מה ההבדל האמיתי?

שימו לב לציור: אף אחד לא מנחה את הנזיר. אין קול ברקע שאומר לו מה לדמיין וגם אין מוסיקה שמרגיעה את הפיל במקומו. הנזיר לומד לעשות את זה לבד - עם החבל ועם קשר הלולאה, כלומר עם זיכרון וערנות. זו בדיוק ההבחנה בין מדיטציה שהופכת למיומנות אמיתית, לבין מדיטציה שתלויה בתנאים חיצוניים. מדיטציה מודרכת היא נקודת התחלה טובה - אבל היא לא היעד. היעד הוא לשלוט בפיל שלנו, לבד. ב-Nowvigation, בית ספר למדיטציה שבנוי על עקרונות אלו, בנינו את הכלי שעוזר ללמוד מדיטציה עצמאית בדיוק כך.

למה ללמוד מדיטציה עצמאית - ארבע נקודות לקחת הביתה

1. המוח הוא כמו פיל - חזק, עוצמתי, ולא רע מטבעו. הוא פשוט צריך אילוף. והאילוף אפשרי.

2. אנחנו לא המחשבות שלנו - הנזיר, הפיל והקוף הם שלוש ישויות נפרדות. המרחק ביניהם הוא מרחב החירות שלנו.

3. בתחילת הדרך - כולנו מאחור - זה לא כישלון, זה שלב ראשון. ויש עוד שמונה.

4. מדיטציה מודרכת היא גלגלי אימון - כשם שילד לומד לרכוב על אופניים עם גלגלי עזר ובסוף מוריד אותם, כך גם מדיטציה מודרכת היא נקודת התחלה - לא יעד. היעד הוא לשלוט בפיל ובקוף לבד, בכל מצב ובכל זמן.

המאמר הבא בסדרה יעסוק בציור השני - השלב שבו הפיל מתחיל לשמוע את הנזיר לראשונה.

למי שרוצה לצלול למקורות המלאים: כתביו של ג'ה צונגקאפה הם המקור העיקרי. באנגלית ניתן להיעזר בספר "Pointing Out the Great Way" מאת דן בראון, הוצאת Wisdom Publications.

רוצים להתחיל לתרגל ריכוז עם משוב בזמן אמת? הורידו את Nowvigation והתחילו את המסע שלכם.

חזרה למאמרים